דרך הרוח / אבישי גרוסמן

בראשית דרכו קידש הקיבוץ את עבודת הכפיים. "בראש וראשונה ידיים" שיננו לעצמם החלוצים, הבו לנו נעלים גבוהות , בגדי עבודה כחולים ובעיקר עבודה גופנית קשה. היהודי החדש ידיו מיובלות, וכל עולמו מרוכז בנכונות לתרומה עד כלות למפעל הציוני, למפעל הקיבוצי. אבל בחשאי, באין רואה, לעיתים בצנעה מבוישת פעלו בתוכה גם ציירים וסופרים, משוררים ופסלים. האמנים שהיו חלק בלתי נפרד מהמאמץ החלוצי נתנו ביטוי לצורך האישי שלהם בביטוי יצירתי, כאשר עולמם הרוחני וזירת יצירתם הייתה תמיד הקיבוץ שלנו, נופו, אנשיו, הפרט המתמודד עם המציאות והכלל היוצר במשותף את ההוויה המיוחדת של הקיבוץ. לעיתים היו היצירות רוויות בהומור שופע ולעיתים נגעו בפצעים כואבים.
היצירה האמנותית הייתה תמיד בבחינת לחישת אמת המסתתרת לעיתים מתחת לדיבור הרם, המוחלט, הקורא אל הדגל. קיבוצנו התברך באמנים רבים, חלקם בני הדור הראשון וחלקם בני הדור השני והשלישי. קיבוץ עין שמר ידע תמיד להעריך את הביטויים האמנותיים שליוו את המעשה היומיומי.
וגמולו, גמולנו, יצירות אמנותיות רבות שנוצרו על האדמה הזאת והעשירו את חיי התרבות והרוח של המקום הזה שהוא ביתנו, קיבוץ עין שמר.