צבי ארד

סופר, משורר ומתרגם

צבי ארד (רודניק) נולד בעיר וילנה בליטא בשנת 1909 למשפחה מסורתית, ונקרא על שם סבו: צבי יהודה רודניק. מגיל 10 החל להתרחק מעולמם המסורתי של הוריו. הוא התבלט בכשרונותיו, וכבר בכיתה ג' פרסם את שירו הראשון בעיתון בית הספר. כשרונו לרכישת שפות נתגלה כבר בצעירותו, ובעודו ילד גילה שליטה בארבע שפות: רוסית, פולנית, יידיש וגרמנית.

אביו למד בישיבה, אך צבי הצעיר החליט להתכונן לעלייה, והלך ללמוד ראיית חשבון. הוא עבד כמנהל חשבונות בבית חרושת לעיבוד עורות. כאשר עברה משפחתו לגור בבית החרושת, נתגלו גם כשרונותיו המכניים. ובאמת, בשנות ישיבתו בארץ, בקיבוץ עין שמר, עבד במסגריית הקיבוץ והיה בעל כישורים מכניים מובהקים.

הוא הצטרף כנער לתנועת "השומר הצעיר", ונמשך לרעיונותיה המהפכניים, ובראשם הגשמת הסוציאליזם בקיבוץ בארץ ישראל. הוא יצא לתקופת הכשרה ממושכת יחסית, בבית הספר המקצועי "אורט", וכן למד נהיגה, דבר שהיה אז יקר המציאות בין המכשירים עצמם לעלייה. לאחר תקופת הכשרה של 3 שנים נפרד צבי ממשפחתו ועלה לארץ, דרך נמל טריאסטה, במסגרת העלייה החמישית, בשנת 1931. בבואו לארץ הצטרף לקיבוץ עין שמר, והיה חבר בו כמעט שלושים שנה.

צבי רודניק ארד ניסה לשכנע את הוריו לעלות ארצה, כיוון שענני המלחמה כבר איימו על אירופה, אך הם סירבו. בתום מלחמת העולם השנייה נודע לו כי הנאצים הוציאו את כל בני משפחתו להורג בפונאר, גיא ההריגה הגדול שבסמוך לווילנה. הוא נתן לכך ביטוי בשירו: "אל פונאר דרכים יובילו אין לחזור"!

ארד נקלע לקשיים חברתיים בקיבוצו עין שמר, בעיקר בשל רצונו לקיים חיי יוצר בצד חברותו בקיבוץ. הדברים לא הסתדרו, והוא נאלץ לעזוב את הקיבוץ בשנת 1958, לאחר ששהה בו כמה עשרות שנים. לפרנסתו נטל על עצמו עול כבד של תרגומים, וכן עסק בעריכת בטאון המורים "הד החינוך".

שיריו הראשונים נדפסו בעיתונות תנועת "השומר הצעיר" בפולין וליטא. ספר שיריו הראשון "בדלוק הסתיו" נדפס בשנת 1939, והיה הספר הראשון של ספרי השירה בהוצאת 'ספרית פועלים'. ספר שיריו השני, "יומן באפר", נכתב לאחר כמה לילות ללא שינה שבהם שמע את עדותה המצמררת של הפרטיזנית רוז'קה קורצ'ק-מרלא על חורבן וילנה היהודית.

הוא כתב גם כמה רומנים. לשונו השירית קשה במיוחד, יש בה נאולוגיזמים, חידושי מילים, והיא נסמכת כמקור על לשון המשנה והתלמוד. עם עזיבתו את הקיבוץ, בשנת 1958, החל בעבודת תרגום רחבת היקף, ועד פטירתו תרגם למעלה מ־200 ספרים. צבי ארד היה מתרגם מוכשר ורב-לשוני, שתרגם מכמה לשונות ובהן רוסית, פולנית, גרמנית, יידיש, אנגלית ועוד. תרגומו האחרון שלא נשלם היה "גיבור זמננו" של הסופר מיכאיל לרמונטוב.

בנו יואש נפטר ממחלה, וצבי נשא את אבלו שנים רבות. בתו תלמה אלעזר הייתה אשתו ואם ילדיו של הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו)

צבי נפטר בשנת 1994.


--------------------------------------------------------------------------------
ספריו של צבי ארד

אם עוד תבוא, מסדה, רמת גן, 1975.
בדלוק הסתיו, מחזור סוניטות, ספרית פועלים, מרחביה, 1939.
ביתו של אדם , רומן, זמורה ביתן, תל אביב, 1984.
יומן באפר , שירי קינה על גטו וילנה, ספרית פועלים, 1946.
ימי ניסן, רומן, ספרית פועלים, מרחביה, 1956.
להיות לחלום, עם עובד תל אביב, תשמ'ב 1982.
מסתיו עד לא, עם עובד, תל אביב, תשמ'א 1981.
על אדמתי, שירים, ספרית פועלים, מרחביה, 1954.


--------------------------------------------------------------------------------
עבודות תרגום

צבי ארד (רודניק) היה מתרגם פורה אשר תרגם למעלה ממאתיים ספרים.
בין היתר תרגם את יצירת המופת של פרנץ ורפל "ארבעים הימים של מוסא דאג".
ביילי, אנדרי: פטרבורג. זמורה-ביתן, 1992.
דוסטויבסקי, פיודור מיכילוביץ': האחים קרמזוב, דביר, 1993.
דוסטויבסקי, פיודור מיכילוביץ': החטא ועונשו, דביר, 1993.
גוגול, ניקולאי וסילייביץ': נפשות מתות, דביר 1992.
ריבקוב, אנטולי: ילדי ארבט, השלושים וחמש ושנים אחרות, אימה, זמורה-ביתן, 1992-1989.
אריך מריה רמרק: במערב אין כל חדש, זמורה-ביתן, 1982